כמה סבל יוצר הלבד בחייך!

אני לא יודעת בת כמה את והאמת, שהגיל לא ממש משנה,
כי באמת, בכל גיל נתון, כאשר את חווה בדידות, זה כואב באותה המידה.
הקשר המשותף בין כל הגילאים  היא העובדה שהמציאות
שמשתקפת לתוך אלה, היא מציאות בלתי נסבלת.

כי כאשר את מרגישה לבד, כשאין לך עם מי לחלוק את מה שעובר עלייך במשך היום
ואם את בקשר ומרגישה לבד, על אחת כמה וכמה זה כואב.
כאשר את רוצה לצאת לסרט או לבילוי אחר ואין עם מי וכאשר
באמצע השבוע נמאס לך לשבת מול הטלביזיה ובא לך לצאת, אפילו לקפה
ולבד הרי לא תצאי.  אפילו לטיול של שבת או לחופשה בארץ או בחו”ל זה מאתגר.
ואולי בעבודה אין לך את האוזן קשבת שאת כל כך צריכה, ואם קיימים אנשים אופציונליים
במרחב שלך הם עסוקים בזוגיות שלהם, בדברים אחרים.

וזה לא מקרי שהלבד הזה , גם משפיע על האנרגיה שלך,
אז, אין את הכוח להרים ולגרור את עצמך לעשות ספורט או סתם לחוג שאת אוהבת.

והמחשבות, המחשבות שמלוות כל הזמן, “האם משהו דפוק בי? האם ככה אחריה את חיי?
מתי אצא מהח…… הזה” (סליחה)

במה חטאתי שזה הסבל שאני חיה בתוכו?

וכמובן שאתגר הוא גם מול כל הקרובים לנו, אלה שתמיד יחפשו
לבדוק בציציות בכל אירוע וידרכו על היבלת הכי כואבת,
“מה איתך? איך את מסתדרת? ”
וכמובן גם ייעצו – “את צריכה מישהו….!”

זה כואב, מעצבן ומכעיס כי הם נוגעים בלב האתגר שלך,
אמנם ממקום של התעניינות (ואני נוטה להאמין שמשם) אבל בכל זאת,
כשאת פוגשת את זה, זה מתסכל וכמובן שיגרום לך לחשוב בפעם הבאה,
איך להימנע ממפגשים כאלה והאמת, דיי בצדק!

ואת  הולכת ומסתגרת וחיה בסבל. סבל שמי שלא חווה אותו, לא יבין,
סבל שמשפיע על כל תחום בחייך ,
ואולי פנית לעזרה בעבר ולא התקדמת לשום מקום
ואולי את על סף יאוש ואני מבקשת ממך שלא!

אם קראת עלי, את בטח יודעת שגם אני
הייתי שם! אני יודעת בדיוק מה את מרגישה.

אני מאמינה בכל ליבי, שכאשר אנחנו נוסעים בדרך מסויימת,
ולא הגענו לאן שרצינו, כדאי להחליף דרך שתוביל אותנו
למטרה שלנו.

לפעמים מגיע הרגע שצריך לעצור  ולשאול את עצמך,
“אם ניסיתי אפשרויות שונות ולא התקדמתי, מה זה אומר?”

שאעצור? שאפסיק להאמין ברצון הכל כך עמוק שבי?

אם את אוהבת סושי ואכלת במקום מסויים וקיבלת כאב בטן,
האם תפסיקי לאכול סושי? לא!
תאכלי, רק לאותו המקום לא תגיעי שוב, נכון?

אם את נמצאת שם כל כך הרבה זמן ושום דבר לא משתנה,
את בסיכון. סיכון לאבד עוד יותר מהביטחון ועוד יותר מההערכה העצמית שלך
ובעיקר האופטימיות שלך. ואת לא יכולה להרשות לעצמך את זה.

איבדת מספיק זמן יקר! וספגת מספיק כאב וסבל!

הסבל שאת נמצאת בו אינו מוצדק ולא פייר לגמריי
כי אין שום סיבה בעולם שאחרים יכולים לחיות חיים של שיתוף ושמחה,
חיים מלאים כשהם פועלים מתוך ביטחון לנהוג ולומר את כל מה שעל
ליבם מבלי לחשוש ולוותר על עצמם.

אין סיבה שלא תחווי גם את את התחושה שאת מוקפת באהבה

יש משהו שעוצר אותך מבפנים. ואת לא מודעת לו

יש משהו בתוכך שמרגיש לבד ולא טוב לך איתו.
המשהו הזה שלא מרגיש לך שלם עם עצמך .
זה אותו המקום שגורם לך להתקפל מול אנשים,
לפעול מתוך ריצוי, לפחד שיכעסו עלייך ושלא ירצו להיות בקרבתך.

את מרגישה שאין  לך (עדיין) את החופש לעמוד על שלך מבלי הפחד איך יגיבו אלייך,
את מרגישה שלהיות הכי אמיתית, להיות את! זאת פריבילגיה שאין לך זכות עליה.

ואני רוצה לומר לך שלא! יש לך את כל הפריבילגיה.
רק תסכימי לשחרר מתוכך את  מקור הסבל שבך שמונע ממך לקבל את הזכות
שנתנה לך מעצם קיומך עלי אדמות, הוא המקור האמיתי ללבד בחייך.
הוא הפתרון להשתחרר אחת ולתמיד מעולם הבדידות .
גם אם את לא יודעת את הכוון, הבחירה תמיד בידייך,

דיי!!  לחיות בסבל

ולמצוא את הדרך לשחרור החלק שבתוכך שמונע ממך לפרוץ לעולם ולהראות לעולם
איזה אדם מדהים את ואיזה איכויות נפלאות יש בך.

 

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *